<h1>המנהיג הלכ' איסור חלב של גוים והחמאה שלהם</h1>
<h2>דף לה:</h2>
בע"ז פרק אין מעמידין, אלו דברים אסורים ואין איסורן איסור הנאה, חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, ומפ' בגמ', דבין דקבעי ליה למאכל בין לגבינה אסור, ואע"פ שחלב טהור עומד טמא אינו עומד, אפי' הכי אסור דשמא עירב בו וקאי ביני אטפי, פי' בגומות שבגבינה וכן הוא בירושל' דשבת פ"ק [ה"ד] ובירושל' דע"ז פ"ב [ה"ח], חלב גוי למה אסור משום תערובת בהמה טמאה, ואית דאמ' משום גילוי, פת ר' יעקב בשם ר' יונתן מהלכות שלעמעום הוא וכו', וכת' בהלכו' פת, ומה שא"ר ירמיה בבבלי פ"ב דע"ז [ל"ה ע"א] גבי גבינה, א"ר ירמיה לפי שאי איפשר בלא צחצוחי חלב, פי' רבי' שלמה חלב טמא והירושלמ' מוכיח כדבריו, ואית דאמ' משום גילוי, כמו שפי' רבי' יעקב טעמ' דר' (יהודה) [ירמיה] משום חלב מגולה שעשו ממנו הגבינה, וכן היא בירושלמ' דתרומות פר' האשה אוכלת [פ"ח ה"ג] שאוסר חלב גוי משום גילוי דפריך מקריש ליה מעמיד משום ארס העומד בין הנקבים. ומצינו למדים שמשום חלב טמא ומשום גילוי יש לחוש בו, וההיא דתרומות כשהדבר ידוע שאין בדיר בהמה טמאה ואפי' הכי יש לחוש לגילוי, ומזה הטעם נאסר חמאה שלגוים משום חלב טמא, ומשום גילוי, וכן מוכח בירושלמ' [שבת פ"א ה"ד] דאין מעמידי', דאמ' התם, אלו דברים אסורי' כו', וחשיב י"ח דבר וחשיב חמאה בהדייהו. וזה שנמצא בתשובות הגאונים, וחמאה שלגוים כיון דקים להו לרבנן דחלב טהור עומד טמא אינו עומד מי שדעתו יפה ומקבלתו לאכול מותר, אין לסמוך על זה, שהרי הוכחנו שמטעם חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור משום גילוי ומשום חלב טמא, וכן סוברי' אנשי מערב. ואנשי מזרח מתירין את החמאה שלגוים ואומ' שאינה מקבלת טומאה, ואנשי מערב אוסרין משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. אב"ן.
ואע"פ שכת' רבי' יעקב מ"כ בתשובה, כל עצמי איני מתיר גבינת הגוים וחלבם אלא בחלב שחלבו לעשות גבינה ואין לחוש עכשיו לניקור הנחש שאינן מצויין בארצינו, ולא לחלב טמא, ומה תועלת יש לו בתערובתו אחרי שאינו עומד, אבל בחלב שחולב למכור לאכילה ולכותח אני אוסר שיש לו תועלת בתערובת חלב טמ', ולמליחת הדפוסין שמגבנין בהם והדפין אין לחוש כסתם כליהם אנו מחזיקין אותן שאינן בני יומן, ואם הוגעלו מימי כליהם הוי נותן טעם בר נותן טעם לפגם וכ"ש שמותרין. אין לסמוך על זה דא"כ לדברי מתניתי' דאוסר חלב שחלבו גוי מיירי בחולבו הגוי למכור, ולמה לא חלק התלמוד בזה אלא בכל עניין מתוקמא אף אם חולבו לגבן וחוזר ומוכרו שנמלך אסור. וכן כת' ר"ש דחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אף אם ידוע שאין בדיר בהמה טמ' אסור, ועל זה נאמ' ופורץ גדר ישכנו נחש. אב"ן הירח"י. ואע"פ שיש להקל ולהתיר אם ידוע שאין בדיר בהמה טמ' כדתנן [ל"ט ע"ב] ואלו מותרי' באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו, ואמרי' עלה תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו שלגוי וגוי חולבו ומביא לו ואינו חושש, ומבעייא לן היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא, ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי אינו חושש, לעולם דאיכא דבר טמא בעדרו וכי קאי חזי ליה, וכי יתיב לא חזי ליה, מהו דתימ' כיון דכי יתיב לא חזי ליה ניחוש דלמ' מייתי ומערב ביה חלב טמא קמ"ל, כיון דכי קאי חזי ליה ארתותי מירתת ולא מערב, אישתכח השתא דאי ידעינן דאיכא דבר טמא בעדרו והוא יושב בצד עדרו ואפי' לא חזי ליה כי קאי מותר אפי' הכי אסור להקל פן יקלו באינו יושב בצד עדרו. אב"ן הירח"י.
